נסו להזכר בפעם האחרונה בה הרגשתן/ם עוררות

מה עורר אתכן/ם?

כש "חופשת הלידה" כיבתה כל זכר לעוררות שלי

לפני 5  שנים ילדתי את בני בכורי מיתר דויד.

לאחר הריון הורמונאלי במיוחד בו הרגשתי שאני לפחות "צ'יצ'ולינה" (שחקנית הפורנו המיתולוגית) ולא משנה כמה שקלתי ומה היה הגודל של הבטן שלי,

הגיעה חופשת הלידה.

אחת התקופות הכי א-מיניות שזכורות לי: לא יום ולא לילה, מעברים בין פיג'מת מיקימאוס שפלטו עליה לפיג'מת דונדלדאק שהשתינו עליה,

בליסה בלתי פוסקת של טוסטים בבתי קפה, עייפות והמתנה בלתי פוסקת לאישי שיחזור מהעבודה ויגאל אותי מהיום הזה, בעודי מעבירה אליו את החמוד, כעוסה, ממורמרת ומאשימה אותו (את האיש) על "מה שעולל לי".

בקיצור,

כפי שבטח כבר הבנתם עוררות מינית לא הייתה שם.

לקראת יומולדת שנה של מיתר דויד,

החלטתי להחזיר לי את עצמי ועשיתי דיאטה רצחנית, תוספות שיער ארוכות וחזרתי לרקוד.

פניתי לרחבת הריקודים של סגנון הקיזומבה: ריקוד זוגות שמקורו באנגולה שבאפריקה והוא דומה לטנגו ארגנטינאי,

בו שני בני הזוג נעים ביחד, מחוברים באזור החזה (הלב) כאשר פלג הגוף העליון קרוב ולא זז, התזוזה העיקרית מתרחשת באזור הישבן (לכו ליוטיוב).

הייתי חוזרת בלילות לביתי, לפחות פעמיים בשבוע,

בידיעה שיש לי רק שלוש שעות לישון לפני שאני קמה לעבודה והתחושה הייתה:

אנרגטית מעוררת ומרוגשת.

רק הזכרון של עצמי רוקדת ומתנוענעת, מחוברת לנשיות ולמיניות שלי, הייתה מייד מעוררת אותי ומלהיבה גם את בעלולי שלי.

ניסוי שנערך בהולנד שבמהלכו הציגו לפני נשים ,

תמונות של קופים מתעלסים ומזדווגים גילה:

שהנשים הגיבו בעוררות מינית פיזיולוגית לתמונות שהוצגו, כלומר, הנרתיק שלהן נרטב.

אבל,

כשהן נשאלו אם הרגישו חשק מיני ענו כולן בשלילה.

המסקנה: יש פער בין עוררות מינית באיברי המין לבין התגרות מינית ‭')‬התחרמנות‭('‬ לשמה.

שימו ⁦♥️⁩

עוררות מינית גופנית היא עניין אובייקטיבי וחשק ורצון לקיים סקס הוא עניין סובייקטיבי.

‏

זהו בסיסה של תאוריה שפתחה ד"ר רוזמרין באסין, סקסולוגית בינלאומית נחשבת, שיוצאת נגד התפיסה:

"אישה רואה גבר, נדלקת עליו ומעוניינת להביא את היצר המיני שלה לידי ביטוי איתו".

נשים שוכבות עם גברים בעיקר "מהראש":

ד"ר באסין מדברת על דגם שתקף בעיקר במערכות יחסים מתמשכות,

לרעיונה ,

אישה שמחפשת אינטימיות וקרבה, פונה אל ה"ראש" ומחפשת בו גירוי שיעורר את התגובה המינית שלה.

החשק המיני שלה מתפתח כתגובה ל"חשק הרעיוני",

מה שאומר שעוררות מינית היא סובייקטיבית ולא תלויה בחשק המיני.

אז מה מעורר אותי?
• עשייה מעוררת אותי: עשייה משמעותית בה אני מרגישה שאני מגשימה את עצמי, מעוררת אותי 

• אוכל מעניין ומרגש מעורר אותי

• לימודים חדשים ומעניינים

• אנשים, סיפורים, קבוצות מעוררים אותי.

• שוני תרבותי/חברתי מעורר אותי.

• דברים חדשים מעוררים אותי.

קצת על עוררות מינית קולקטיבית

עם השנים בני זוג רבים מתחילים להיות דומים זה לזו, לחשוב דומה, להתנהל דומה,

לדעת ולהבין כמעט ללא מילים מה הפרטנר חושב/מרגיש/רוצה.

החברות והתקשורת שמתפתחת עם השנים היא נהדרת ויש לה מקום חשוב בניהול משפחה ומשק בית,

אבל,

מה עושה ה"אחוקיות" הזו לתשוקה של האישה?

נשים רבות מדווחות על עוררות מינית כאשר יש :

• קוטביות בקשר:

שוני, יחסי כוחות, מרחק גאוגרפי ומנטלי (גבר בלתי מושג, נשוי), אניגמה (מסתורין).

• הגשמה עצמית,

נשים שמגשימות את היעוד המקצועי, אישי שלהן, חשות הרבה יותר עוררות מינית.

• חוסר ודאות וספונטניות גם להם יש השפעה גדולה על העוררות המינית שלכם.

אם הגעתם עד לכאן

אין לי ספק שמשהו בכם כבר התעורר

************************** 

מגע אסור? מגע מותר!

קצת עלי

נעים מאוד,

אני חזירת מגע

אוהבת לגעת ואוהבת שנוגעים בי.

ולא משנה כמה מגע אני מקבלת אני תמיד מרגישה שאני זקוקה לעוד.

נולדתי לאמא לא נוגעת כמעט בכלל (עד היום נדיר שיש בינינו חיבוק או נשיקה על אף שהקשר מאוד חם ואוהב)

ואבא נוגע ונזקק (זוכרת את עצמי כמעט מגיל 0 מגיעה בבקרים למיטה של ההורים שלי בשביל להתחבק ו"להתנשנש" עם אבא שלי ואת התלונות החוזרות ונשנות שלו עד היום :"אף אחד לא אוהב אותי בבית הזה, אף אחד לא מנשק ולא מחבק אותי").

האהבה שלי למגע הפגישה ביני לבין הריקודים: קיזומבה וזוק ברזילאי שללא ספק נתנו לי מענה מדהים לכל הצורך שלי במגע בשילוב מוזיקה מדהימה ותחושת ריחוף. (מצ"ב, בסוף המאמר, סרטון להמחשת המגע בריקוד הזוק)‏

אני רוצה להזמין אתכם לחקור מגע עם בן/בת הזוג שלכם

לעיתים קרובות אני שומעת ממקורבי וגם נוכחתי לדעת על בשרי שברגע שחוש הראייה מתבטל (מחוסר ברירה כמו שקורה אצלי: לא רואה ללא משקפיים)

או מביטול בכוונה תחילה (כיסוי עיניים או עצימת עיניים) ,

אנחנו מאפשרים לעצמנו להנות מנתינה וקבלה של מגע בצורה הרבה יותר משוחררת, ללא שופטים וטאבויים חברתיים.

"הגוף רוצה והראש לא נותן"

לא פעם, שיתפו אותי מטופלים

שהגוף שלהם הזדקק למגע משום שלא חוו מגע זמן רב או שהם חווים מעט מגע בחייהם,

אך ברגע שנגעו בהם הם קפאו במקום.‏

‏ לחלקם היה מאוד קשה להתרגל למגע,

אחרים סיפרו שכאשר הפרטנר היה קשוב לקושי שלהם ולא דחק בהם הם הצליחו להשתחרר מהפחד,

להתמסר ולהנות מהמגע.‏

סוג נוסף של קושי שעלה אצל חלק מהם הוא היכולת לשים גבולות,

לעשות תיאום ציפיות (איזה מגע מתאים לי ואיזה לא) ולדעת לדייק את המגע שאני רוצה לקבל בכל רגע נתון (האם אני בכלל יודע/ת איזה סוג מגע אני אוהב/ת?)

ולעיתים אף להתחרט לאחר מתן הסכמה מתוך חוסר נעימות ורצון לרצות את הצד השני.

מגע מותר!!!

כפריקית של מגע וכמאמינה מסורה לסגולות התרפויטיות שלו

אני רוצה להזמין אתכם לא לפחד, לשחרר את ה"שופטים" וליצור עולם שלם יותר שמורכב מאנשים שלא מפחדים לגעת.

מה היחס שלכם/ן למגע? וכמה המגע נכח במשפחה בה גדלתם/ן

וכמה הוא נוכח בחייכם היום?

ריקוד זוג ברזילאי