היי!
בעמוד זה תוכלו למצוא מאמרים שכתבתי בנושאים שונים ומגוונים
הקשורים לזוגיות, מיניות, ריפוי וטיפול עצמי.
תהנו
קרן כהן רייפמן
מטפלת, יועצת ומלווה מערכות יחסים בצבע
בנימה אישית וחשופה- סודות מהקליניקה
נגיד ויש לכם זוג חברים, שכנים, בני דודים...
שהולכים לטיפול זוגי ואתם בטוחים ש:
חיי הזוגיות שלהם קטסטרופה, הם רבים בלי סוף, בוגדים, מחוסרי אינטימיות וחיי המין שלהם פשוט אינם.
ותאכלס,
מה זה לעומת: ערימות של כלים שכל אחד מחכה שהשני ישטוף,
ירידה בחשק המיני בגלל שגרה והעדפה/בחירה מובהקת בסיפוק עצמי מול מסך, שעמום,
הרדמות מול סדרה ב21:00 בערב, חוסר חיזור וחוסר השקעה הדדית.
אחרי 5, 10, 20 שנה כולם סובלים מזה ואצל כולם:"לא כייף".
זו לא סיבה מספיק טובה ללכת לטיפול זוגי.
אילו סוגיות אני פוגשת בקליניקה ובגלל אילו סיבות זוגות מגיעים אלי לטיפול?
- קושי תקשורתי
בני זוג שמדברים "שפות שונות" ומתקשים להבין זה את זו: האחד מדבר שפה יותר רגשית, השני יותר משימתי וצריך שידברו אליו ב" תאכלס", האחד פסיבי והשני אקטיבי, האחד מתירני והשני שמרני, האחד מיני יותר והשני פחות או בכלל לא, לאחד גישה מסויימת בחינוך הילדים ולשני גישה אחרת וכו'.
- ירידה/הבדלים בחשק המיני
- בושה/אשמה בזוגיות
- שגרה/עייפות/שעמום/חוסר עוררות כללי/צורך בריגוש בחיי הזוגיות
- רצון של אחד הצדדים/שניהם לפתוח את מערכת היחסים
- דילמות זוגיות שמצריכות התבוננות/שיקוף/שיח מונחה של צד ג' אובייקטיבי ודיסקרטי
- שינויים שמשפיעים על המערכת הזוגית: לידה, מוות, מחלה גופנית/נפשית, פטורים, דת ועוד...
- בגידה
אז מה קורה בפועל מאחורי דלתות הקליניקה אצלי וקצת שבירת "סטיגמות" לגבי טיפול זוגי
- תפקידי לא "לסכסך", "לחמם", "לשבור" ו"להרוס" עוד יותר את מה שכבר:" לא עובד כל כך טוב"
האג'נדה שלי היא: עבודה עם "כוחות".
לכל זוג, גם לזה עם הקשיים הכי גדולים ישנם "כוחות" בהווה, כאלה מהעבר או אלו שעדיין לא גיליתם ותגלו בעתיד.
אני לא מאמינה שיש צורך לשבור ולרסק בשביל לבנות מחדש.
- "יש לי סודות ואני לא מסוגל/מסוגלת לפתוח אותם מול בן/בת הזוג".
ישנם חלקים בטיפול שנעשים ביחד וכאלו שאני מעדיפה לעשות עם כל אחד מבני הזוג בנפרד,
אף אחד לא יכריח אתכם לחשוף משהו שאתם לא מעוניינים בו,
אני לא " הרשות השופטת" וזו לא מטרת הטיפול מבחינתי.
- "בעלי מופנם והוא לא דברן גדול, האם יצליח בטיפול"?
לעיתים, מילים לא מספיקות בשביל להעביר מסר/כוונה/קושי/רגש וכאן נכנסת ה"דרמה תרפיה" לפעולה.
שיטת הטיפול שלי כוללת כלים כגון: תנועה, תאטרון, כתיבה, אמנות, צילום, וכו'.
- האג'נדות הזוגיות שלי לא רלוונטיות בטיפול שלכם:
הטיפול מותאם לצורך הספציפי שעולה מול כל זוג.
- בקליניקה נתרגל טכניקות פרקטיות שבהן ניתן להשתמש בבית וגם נקבל:" עינוגי בית".
- ערך עליון: עונג והנאה
טיפול זוגי הוא זמן איכות זוגי והוא לא אמור לגרום לכם לסבל
הוא פסק זמן להתבוננות מודעת ומונחית,שיח וחשיבה משותפת.
אתם לא אמורים לסבול בטיפול...
במידה ואתם סובלים,
עצרו וחשבו שוב האם הטיפול/ המטפל,
נכון/מדוייק/ מתאים לכם.
- צריך "3 לטנגו"
לכימיה הטיפולית תפקיד ממש חשוב ומכריע,
קשר טיפולי לא מדוייק לא יביא תוצאות.
ער? ערה? ערים?
בואו נדבר על עוררות
קצת על מה מעורר א.נשים וגם שיתוף אישי על "כיצד התעוררה בי שוב התשוקה לאחר הלידה..."
נסו להזכר בפעם האחרונה בה הרגשתן/ם עוררות
מה עורר אתכן/ם?
כש "חופשת הלידה" כיבתה כל זכר לעוררות שלי
לפני 5 שנים ילדתי את בני בכורי מיתר דויד.
לאחר הריון הורמונאלי במיוחד בו הרגשתי שאני לפחות "צ'יצ'ולינה"
(שחקנית הפורנו המיתולוגית) ולא משנה כמה שקלתי ומה היה הגודל של הבטן שלי,
הגיעה חופשת הלידה.
אחת התקופות הכי א-מיניות שזכורות לי: לא יום ולא לילה,
מעברים בין פיג'מת מיקימאוס שפלטו עליה לפיג'מת דונדלדאק שהשתינו עליה,
בליסה בלתי פוסקת של טוסטים בבתי קפה, עייפות והמתנה בלתי פוסקת לאישי שיחזור מהעבודה ויגאל אותי מהיום הזה,
בעודי מעבירה אליו את החמוד, כעוסה, ממורמרת ומאשימה אותו (את האיש) על "מה שעולל לי".
בקיצור,
כפי שבטח כבר הבנתם עוררות מינית לא הייתה שם.
לקראת יומולדת שנה של מיתר דויד,
החלטתי להחזיר לי את עצמי ועשיתי דיאטה רצחנית, תוספות שיער ארוכות וחזרתי לרקוד.
פניתי לרחבת הריקודים של סגנון הקיזומבה: ריקוד זוגות שמקורו באנגולה שבאפריקה והוא דומה לטנגו ארגנטינאי,
בו שני בני הזוג נעים ביחד, מחוברים באזור החזה (הלב) כאשר פלג הגוף העליון קרוב ולא זז,
התזוזה העיקרית מתרחשת באזור הישבן (לכו ליוטיוב).
הייתי חוזרת בלילות לביתי, לפחות פעמיים בשבוע,
בידיעה שיש לי רק שלוש שעות לישון לפני שאני קמה לעבודה והתחושה הייתה:
אנרגטית מעוררת ומרוגשת.
רק הזכרון של עצמי רוקדת ומתנוענעת, מחוברת לנשיות ולמיניות שלי, הייתה מייד מעוררת אותי ומלהיבה גם את בעלולי שלי.
ניסוי שנערך בהולנד שבמהלכו הציגו לפני נשים
תמונות של קופים מתעלסים ומזדווגים גילה:
שהנשים הגיבו בעוררות מינית פיזיולוגית לתמונות שהוצגו, כלומר, הנרתיק שלהן נרטב.
אבל,
כשהן נשאלו אם הרגישו חשק מיני ענו כולן בשלילה.
המסקנה: יש פער בין עוררות מינית באיברי המין לבין התגרות מינית 'התחרמנות' לשמה.
שימו ♥️
עוררות מינית גופנית היא עניין אובייקטיבי וחשק ורצון לקיים סקס הוא עניין סובייקטיבי.
נשים שוכבות עם גברים בעיקר "מהראש":
ד"ר באסין מדברת על דגם שתקף בעיקר במערכות יחסים מתמשכות,
לרעיונה
אישה שמחפשת אינטימיות וקרבה, פונה אל ה"ראש" ומחפשת בו גירוי שיעורר את התגובה המינית שלה.
החשק המיני שלה מתפתח כתגובה ל"חשק הרעיוני",
מה שאומר שעוררות מינית היא סובייקטיבית ולא תלויה בחשק המיני.
אז מה מעורר אותי?
- עשייה מעוררת אותי: עשייה משמעותית בה אני מרגישה שאני מגשימה את עצמי, מעוררת אותי
- אוכל מעניין ומרגש מעורר אותי
- לימודים חדשים ומעניינים
- אנשים, סיפורים, קבוצות מעוררים אותי.
- שוני תרבותי/חברתי מעורר אותי.
- דברים חדשים מעוררים אותי.
קצת על עוררות מינית קולקטיבית 🚺🚹
עם השנים בני זוג רבים מתחילים להיות דומים זה לזו, לחשוב דומה, להתנהל דומה,
לדעת ולהבין כמעט ללא מילים מה הפרטנר חושב/מרגיש/רוצה.
החברות והתקשורת שמתפתחת עם השנים היא נהדרת ויש לה מקום חשוב בניהול משפחה ומשק בית,
אבל,
מה עושה ה"אחוקיות" הזו לתשוקה של האישה?
נשים רבות מדווחות על עוררות מינית כאשר יש:
- קוטביות בקשר:
שוני, יחסי כוחות, מרחק גאוגרפי ומנטלי (גבר בלתי מושג, נשוי), אניגמה (מסתורין).
- הגשמה עצמית:
נשים שמגשימות את היעוד המקצועי, אישי שלהן, חשות הרבה יותר עוררות מינית.
- חוסר ודאות וספונטניות גם להם יש השפעה גדולה על העוררות המינית שלכן.
אם הגעתם עד לכאן👇
אין לי ספק שמשהו בכם כבר התעורר
מגע אסור? מגע מותר!
נעים מאוד,
אני חזירת מגע
אוהבת לגעת ואוהבת שנוגעים בי.
ולא משנה כמה מגע אני מקבלת אני תמיד מרגישה שאני זקוקה לעוד.
נולדתי לאמא לא נוגעת כמעט בכלל (עד היום נדיר שיש בינינו חיבוק או נשיקה על אף שהקשר מאוד חם ואוהב)
ואבא נוגע ונזקק (זוכרת את עצמי כמעט מגיל 0 מגיעה בבקרים למיטה של ההורים שלי בשביל להתחבק
ו"להתנשנש" עם אבא שלי ואת התלונות החוזרות ונשנות שלו עד היום :"אף אחד לא אוהב אותי בבית הזה, אף אחד לא מנשק ולא מחבק אותי").
האהבה שלי למגע הפגישה ביני לבין הריקודים:
קיזומבה וזוק ברזילאי שללא ספק נתנו לי מענה מדהים לכל הצורך שלי במגע
בשילוב מוזיקה מדהימה ותחושת ריחוף. (מצ"ב, בסוף המאמר, סרטון להמחשת המגע בריקוד הזוק)
אני רוצה להזמין אתכם לחקור מגע עם בן/בת הזוג שלכם
לעיתים קרובות אני שומעת ממקורבי וגם נוכחתי לדעת על בשרי שברגע שחוש הראייה מתבטל
(מחוסר ברירה כמו שקורה אצלי: לא רואה ללא משקפיים)
או מביטול בכוונה תחילה (כיסוי עיניים או עצימת עיניים),
אנחנו מאפשרים לעצמנו להנות מנתינה וקבלה של מגע בצורה הרבה יותר משוחררת, ללא שופטים וטאבויים חברתיים.
"הגוף רוצה והראש לא נותן"
לא פעם, שיתפו אותי מטופלים
שהגוף שלהם הזדקק למגע משום שלא חוו מגע זמן רב או שהם חווים מעט מגע בחייהם,
אך ברגע שנגעו בהם הם קפאו במקום.
לחלקם היה מאוד קשה להתרגל למגע,
אחרים סיפרו שכאשר הפרטנר היה קשוב לקושי שלהם ולא דחק בהם הם הצליחו להשתחרר מהפחד,
להתמסר ולהנות מהמגע.
סוג נוסף של קושי שעלה אצל חלק מהם הוא היכולת לשים גבולות,
לעשות תיאום ציפיות (איזה מגע מתאים לי ואיזה לא)
ולדעת לדייק את המגע שאני רוצה לקבל בכל רגע נתון (האם אני בכלל יודע/ת איזה סוג מגע אני אוהב/ת?)
ולעיתים אף להתחרט לאחר מתן הסכמה מתוך חוסר נעימות ורצון לרצות את הצד השני.
מגע מותר!!!
כפריקית של מגע וכמאמינה מסורה לסגולות התרפויטיות שלו
אני רוצה להזמין אתכם לא לפחד, לשחרר את ה"שופטים" וליצור עולם שלם יותר שמורכב מאנשים שלא מפחדים לגעת.
מה היחס שלכם/ן למגע? וכמה המגע נכח במשפחה בה גדלתם/ן?
וכמה הוא נוכח בחייכם היום?
שפיכה מוקדמת
שפיכה מוקדמת אצל הגבר שלך היא לא רק ה"בעיה שלו"
ולא,
אי אפשר לשלוח אותו לאיש/ת מקצוע ש "יתקן אותו".
שפיכה מוקדמת היא מסע משותף...
מהי שפיכה מוקדמת?
על פי "הכתובים":
הגעה לפליטה לאחר שתי דקות ופחות...
ע"פ תלונות הגברים:
שפיכה שנגרמת מוקדם ממה שתכננתי/רציתי.
שלושה שלבים בהתמודדות עם שפיכה מוקדמת
התבוננות
נשימה
הרפיה
התבוננות
חשיבה מודעת והתבוננות בדפוסים שלנו עם פרטנרים מהעבר,
הסתכלות על ההווה וחשיבה לגבי העתיד: איפה ואיך אני רוצה להיות?
האידיאל:
להיות ב "כאן" ו" עכשיו",
לנסות ולהתנתק ממיניות של הראש (פורנו, פנטזיות, מחשבות של השוואה ושפוטיות)
ולהתחבר אל הגוף והלב.
כלי העבודה שלי הוא: "תשומת הלב" שלי.
שלבי עוררות
להסתכל על רמות האנרגיה המינית שלי ולדרג אותם מ 1-4:
0- אין אנרגיה מינית (הולך ברחוב)
1-עולה גירוי (מחשבה) מפעיל אנרגיה מינית (1-20%)
2- שלב ההתמלאות בנוזלים, התעוררות(20-50%) של אנרגיה מינית.
3- שלב השיוט, שלב הזקפה ואני יכול "לשוט" עליה (50-70%)
4- נקודת ה"אין חזור" או ה"הלוך חזור" (70-95%)
המטרה שלי כגבר:
ללמוד "לגלוש" על ה 3
נשימה
לשים לב שנושמים לאורך כל האקט וברגע שמגלים שאין נשימה,
מאיטים, עוצרים ונושמים.
הרפיה
להרפות מצח, לסת, כתפיים ולחייך בקבלה.
שחרור דפוסי חשיבה ופחדים מהעבר
- מותר לך! שלא תהיה לך זקפה בתחילתו של אקט, בזמן חדירה, לאורכו או בסימו.
- מותר לך! לשפוך, גם אם זה לוקח פחות מ-2 דקות.
- תרבות הפורנו לא מייצגת את העולם האמיתי,
בטבע האקט לא אמור להמשך שעה וגם גופה של האישה לא בנוי לחדירה כה ממושכת,
שאף עלולה לגרום לקרעים בנרתיק
עקרון ההפוך
לפעול ההפך ממה שהגוף מבקש: הגוף רוצה להאיץ = להאט...
בהצלחה... ♥
שינוי דפוסים בזוגיות - הבא נתקרבנה
זוגות שמגיעים לטיפול זוגי מביעים כוונה ונכונות לשיפור התקשורת הזוגית שלהם ולשינוי הדפוסים.
מה משרת אותם בדפוסים הקבועים שלהם ולמה כל כך קשה לשנות דפוסים כמו: כעס, קורבנות, קנאה וחוסר סבלנות?
משום שהם משרתים אותנו
רגשות חיוביים ושליליים והדרך שבה הם משרתים אותנו -
אני מזמינה אותך להתבוננות בלקסיקון הזוגי שלך
אילו מילים/משפטים חוזרים על עצמם בשיח הזוגי שלכם?
בתאור של החוויות הזוגיות שלך לצד ג' ?
ואילו מהם בעלי נוכחות מרשימה ויום יומית אצלך בראש?
האם יצא לך פעם לשמוע או להשמיע את אחד מהמשפטים הבאים?
"הוא חושב שאני עובדת אצלו, כוס הוא לא מזיז... כוס"
"שנה שעברה הוא לא עשה לי כלום ליומולדת, מחר אני חוגגת, נראה אותו... חסר לו שהוא לא תכנן לי משהו מפוצץ"
" היא כל הזמן תקועה בטלפון, אני מגיע מהעבודה בקושי שלום אני מקבל"
" אני מרגיש שקוף, את עסוקה רק בעצמך, לא רואה אותי ממטר".
"מי זה שולח לך הודעות בשעה כזו?"
" אני לא בטוחה שאני רוצה את זה, צריכה זמן לחשוב"
" פעם אחת בחיים שלך תעשה משהו כמו שצריך..."
" אני בטוח שהכל יהיה בסדר, אנחנו כח ואין ספק שנתגבר"
" אני מוקירה תודה על המשפחה הנהדרת שלנו"
רגשות חיוביים וכיצד הם משרתים אותנו
🎀תקווה - מוטיבציה, אופטימיות, רוגע, שקט, נחישות.
🎀אמונה - מוטיבציה, שינוי, אופטימיות, משמעות, ערך, כח, שייכות, עצמאות.
🎀ספק - בחינה, פרספקטיבה, הרחבת האפשרויות, גמישות, דיוק, זהירות.
🎀שמחה - אושר, סיפוק, שלמות, חיות, אופטימיות, קלילות.
רגשות שליליים וכיצד הם משרתים אותנו
🎀 חוסר סבלנות - יציאה לפעולה, גבול, תנועה, שינוי.
🎀כעס - שחרור, ביטוי עצמי, סמון גבולות, מניע לפעולה, שינוי.
🎀כאב - עומק, פגישה עם עצמנו, חיבור, תשומת לב/אינדיקטור,עצירה.
🎀איפוק - הכלה, מורכבות, השהיה, הקשבה, נוכחות.
🎀פחד - בטחון, זהירות, השרדות, אינדיקטור, התעוררות
🎀קנאה ב - משיכה, חיבור לרצון, כמיהה, השראה, פוטנציאל לא ממוש.
🎀קנאה ל - שייכות, משיכה, פעולה, הערכה, הוקרה.
🎀התלבטות - דיוק, העמקה, התבוננות.
🎀התקרבנות - תשומת לב, קבלת אנרגיה, פאסיביות, שחרור, הרפיה, לגיטמציה, נאמנות לעצמי (רמה ראשונית של אהבה עצמית).
🎀ביקורת - תנועה, שינוי, תקווה, מוטיבציה, צמיחה.
אילו מבין הרגשות ה"נעימים" ואילו מבין ה"לא נעימים" בעלי נוכחות דומיננטית בשיח הזוגי שלך?
4 המרכזים או איך בעצם מחליטים אם : "כן" או "לא"
אז מה בעצם גורם לכם/ן להכנס עם מישהו/י למיטה?
שימו ♥️
המאמר כתוב ברובו בלשון נקבה ומתייחס לכל המינים/מגדרים/ וחסרי המין והמגדר.
אחד המשחקים האהובים עלי הוא :" שקט, אל תענו לי",
אני שואלת שאלות ואתם עונים לעצמכם בלב...
שנתחיל?
האם אתן מרוצות מהחשק המיני שלכן?
מה גורם לכן להגיע לאינטרקציה מינית עם הפרטנר/ית?
האם זו התעוררות מינית ורצון לממש אותה?!
רצון לאהבה, חיבה ואינטימיות?!
או אולי ריצוי ופחד שמה אם לא אספק אותו/ה מינית,
הוא/היא יסתובבו כעוסים וזועמים בבית או ש"חלילה", יתחיל לפזול החוצה?!
הידעתן
שוגיניסמוס או בשמו הנוסף:" הפחד בפני חדירה",
ש 11%-17% מהנשים סובלות ממנו ומאופיין בתגובות כגון:
נעילת ירכיים וכיווץ השרירים המקיפים את פתח הנרתיק,
ולעתים רחוקות גם עוויתות בבטן והתפרצויות בכי,
פעמים רבות(לא רק, אבל גם...) נגרם כתוצאה של ריצוי מיני ממושך?!
אז...
בפעם הבאה שאתן נכנסות עם פרטנר/ית למיטה בדקו
האם התחוושת שלכן הן חיוביות על פי 4 המרכזים.
אם התשובה היא
"לא",
תחשבו שוב האם אתן באמת רוצות להכנס לזה.
לעיתים כניסה רק עם מרכז המין - עלולה להביא עמה תחושה של ריקנות בסיום האקט.
4 המרכזים
- אברי המין - האם יש משיכה וכמה?
- הבטן: מרכז התחושות
אילו תחושות פיזיות אני חווה בהקשר למיניות שלי מול הפרטנר/ית?
התרחבות, הרגעות, כיווץ, ניתוק וכו'.
- הלב - איזה רגשות יש לי כלפי האדם והסיטואציה? חיבה, אהבה, כעס וכו'
- הראש - מה המחשבות שיש לי על אותו אדם?
כמה אני סומכת עליו?
כמה שקט או רעש יש לי בראש?
מהן המחשבות שעולות בזמן האקט המיני?
האם עולות מחשבות כמו: לא סגרתי את הדוד, מפחדת שיראה חלקים מביכים מהגוף,
מחשבות על מחר, שוב לא מצליחה להגיע לאורגזמה, איך אני אוהבת אותו/ה,
האם לספר לו/לה או לא? פנטזיות מעוררות מינית על אחרים וכו'.
כשאנו מקשיבות לכל המרכזים שלנו, אפשר להיכנס למיניות בריאה יותר ונכונה יותר.
קורונה בזוגיות הפתוחה
גם הזוגיות הפתוחה שלי חטפה פציעה אנושה בסגר הקורונה
במהלך תקופת סגר הקורונה עבדתי נון סטופ בזום,
משתדלת לתמוך, לתת כלים, לחבק, ולהכיל עשרות נשים, גברים וזוגות שנמצאים בתהליך פתיחת היחסים שלהם
או כאלו שכבר פתחו והקורונה תפסה אותם לגמרי "עם המכנסיים למטה..."
גם אותי תפסה הקורונה בעודי פורחת ומלבלבת, מאוזנת ושלווה,
בשגרה מאוד נעימה שכללה את הבעל האהוב שלי ואת החבר שלי מזה שנתיים+ - גם הוא נשוי ואבא לילדים.
"הסדרי הראייה" עם החבר (שגר במרחק עשר דקות) היו ברורים וכללו לילה פעם בשבוע במוצ"ש.
בכנס ה'פריליישנשיפ- ליחסים א -מונוגמים',
שהתקיים ממש בתחילת הקורונה ורגע לפני שסגרו את השערים, בו הנחתי לצד אישי האהוב,
במעגל הנשים המופלא שאותו הנחתה שירה לוריה, לצד נשים שהציגו אין ספור קשיים, הצהרתי:
"הזגיות המאפשרת שלי שלווה, בהירה ומאוזנת, בעלת שגרה מבורכת שלעיתים אפילו מתחילה לשעמם..."
והיקום שמע, ודאג שלא יהיה משעמם...
בסיום ההתכנסות הכל התחיל להתערער...
בעלי - שביט, והחברה שלו נפרדו (תתפלאו או לא אבל זה גם טלטל והעציב אותי עד מאוד),
החבר שלי הסתגר לו עם אישתו והילדים מה שממש השפיע על היחסים שלנו
ויצר לא מעט משקעים: עצב, כעס, געגוע, בדידות ועוד ועוד...
ללא ספק, משעמם ושגרתי לא היה עוד.
ובקליניקה ובמעגלי הזום פגשתי סיפורים דומים
הזוגות אותם אני פוגשת, לרוב, מגיעים על רגע התנגשויות חזיתיות בין הצרכים שלהם
(שמקבלים מימוש או לא במערכת היחסים) לבין אלו של בני/ות הזוג.
רבים מהם נמצאים בקצוות מאוד מנוגדים של "ציר הרצונות והצרכים" -
💢 האחד, טיפוס של שקט, בית ושגרה ובת זוגתו צריכה כל הזמן עניין וריגושים...
💢 האחת אישה של גבר אחד, נהנת בטירוף כבר תקופה ארוכה מחיי המין עם האיש שלה ואוהבת רק אותו
והאיש צריך גיוון מיני, חוויות עם נשים נוספות וכו'.
💢 זוג שפתחו לפני תקופה, התנסו ביחד כסווינגרים והחליטו להתפצל, לה היו מערכות יחסים והוא נקרע לשניים בין הרצון לאפשר לבין הקנאה.
היום אין לה אף אחד ולו יש חברה כבר תקופה, מן חוסר איזון שכזה, היא מפרגנת בגדול אבל בתוכה הייתה מתה שהחברה שלו תצא מהחיים שלהם.
לא רבים הם הזוגות ששני בני הזוג נמצאים באותו מקום, באותו הזמן, באותה התצורה ובאותן תחושות.
הקורונה טרפה את הקלפים והטריפה את היחסים
ב "בתים הפתוחים", בהם נלחם אחד מבני הזוג, בשדים של קנאה ותחושת בעלות מול צרכים של חופש ואפשור,
"נסגרו דלתות הסגר" ופנטזיה של שקט, שלווה, ובן/בת זוג ללא תחרות וללא פרטנרים נוספים,
הפכו למציאות נפלאה שהביאה הקורונה:
"אין מה לעשות, אי אפשר..."
מצידו השני של המטבע, אלו שצריכים את החופש, וההרפתקה או כאלו שמאוהבים בעוד אדם,
מצאו את עצמם מבודדים ומדוכאים, חלקם ממש שקעו וחלקם האופטימי החליטו לא להלחם בהגבלות
מכיוון שאין לדעת כמה זמן ימשכו והתמסרו לבני הזוג בבית ואף שתפו שחוו תקופה של "ירח דבש" וקרבה רבה וטובה.
הגברים והנשים שעד הקורונה היו בצד ה "יותר מאותגר" בפתיחת היחסים, שבו אל השקט, השלווה,
המנוחה והנחלה והרגישו שהסתיימה לה תקופה קשה של חוסר שקט, קנאה והתמודדויות...
אבל אז פתחו את דלתות הסגר
וה "פתוחים", "ההרפתקנים", "המגוונים" וה "מאוהבים", עטו על האהובים והאהובות שנשארו מאחור, בתחושת רעב מטורפת
ובני הזוג שבבית אשר פתחו תקווה ל "עידן זוגי חדש", מצאו את עצמם בתהומות מול "מגדל קלפים" זוגי שהתפרק שוב.
גם אלו שעשו עבודה זוגית ואישית סזיפית סביב פתיחת היחסים, לפני הקורונה, מצאו את עצמם בריגרסיה זוגית ואישית ותחושת אכזבה.
זאת תקופה של חוסר בהירות
כפריק קונטרולית וכמי ש "צריכה לדעת", אני מוצאת את עצמי בעקבות "שינויי הקורונה",
חסרת מנוחה, הגוף מתוח, הלב פועם בחוזקה, העינים דומעות לא מעט.
מוטרפת מחוסר הודאות שבסיטואציה, לא יודעת מתי תהיה הפעם הבאה שאפגוש את החבר שלי כי אין עוד מוצ"שים קבועים.
מוצאת את עצמי ממתינה כל הזמן למשהו בלתי ידוע ובלתי ברור וכל מפגש איתו כולל הרבה
מתח, לחץ, חרדה וקושי להיות ב "רגע" כי עוד מעט נגמר.
חוסר שפע, רחמים עצמיים ודכדוך כללי.
דחיינות של כל מה רק אפשר עד ש: "אדע מה קורה לי איתנו..."
וים של רגשות אשם בידיעה שאני מקשה עליו ושותה לו את כל המשאבים שאמורים לשמש אותו גם בביתו מול אישתו וילדיו.
תקופה שאני משכנעת את עצמי כל פעם מחדש שהאישה שגרה בביתו והיא אישתו החוקית
שעד לא מזמן הייתה עבורי אחות לב שאותה אהבתי אהבת אמת (עדיין, רק שעכשיו יותר מורכב)
לפתע הפכה למתחרה ולזאת שמפרידה ביני לבין השגרה המבורכת שהייתה עם החבר שלי בשנתיים האחרונות,
היא לא האוייבת שלי והיא לא אשמה במה שקורה לי בלב ובראש.
תקווה ותפילה לימים של רוגע
נושאת תפילה עבורי ועבור כל אותם זוגות שבחרו לחיות פתוח ואמיץ, לגדול ולהפתח בתוך כל זה ולא להרים ידיים גם כשמורכב,
למצוא את הכוחות להביט על חצי כוס היין המלאה ולהצליח להתמסר לתוך חוסר הידיעה
ולהנות מרגעים של שקט ומלאות
גם כשהם חטופים בלבד.
❤️
נבנה באמצעות מערכת דפי הנחיתה של רב מסר